בקע ספורטאים

בקע "ספורטאים", היא הגדרה קלינית מעורפלת במידה רבה ומיוצגת על ידי מקבץ של סימפטומים כרוניים (המתמשכים בדרך כלל למעלה משלושה שבועות).

לתופעה שמות נרדפים רבים הכוללים בתוכם מצבים רפואיים מסוגים שונים: קלים וקשים יותר, כאלה היכולים לחלוף בטיפול שמרני (לא ניתוחי) וכאלה המצדיקים ניתוח. אבחנות נפוצות הן: "סינדרום המפשעה", פובאלגיה, פובייטיס (pubeitis), אוסטאיטיס פוביס, אדוקטור טנדיניטיס ועוד. רק בחלק מהמקרים מוצדק להגיע לטיפול ניתוחי. על מנת להגיע לאבחנה כזו נדרשת היסטוריה רפואית מאד מדויקת המתייחסת למנגנון ואופי הופעת הכאב ובדיקה גופנית מדוקדקות על מנת לשלול הפרעות דומות אך שונות המחייבות טיפולים שונים. אחת השאלות העיקריות העומדות בפני הרופא הבודק היא האם הפתולוגיה ממנה סובל הספורטאי מצדיקה טיפול ניתוחי או לא. הטיפולים האחרים שאינם ניתוחיים (טיפול שמרני) כוללים: מנושחה, פיזיותרפיה ועיסויים, טיפולים נוגדי דלקת ועוד. למרות האמור לעיל "בקע ספורטאים"  הינה הסיבה השכיחה ביותר לכאבים במפשעה אצל ספורטאים מקצועיים. מצב זה יופיע כמעט באופן בלעדי אצל גברים. השימוש במונח בקע עלול להטעות. הוא נובע מדימיון מסויים בתלונות המופיעות אצל אנשים הסובלים מבקע מפשעתי שלא על רקע פעילות ספורטיבית. בקע "רגיל" הינה תופעה הניתנת לאיבחון בקלות יחסית: לעיתים די בהסתכלות רגילה או בבדיקה גופנית פשוטה, בזיהוי בליטה תת-עורית באזור התעלה המפשעתית ולכוון שק האשכים. אצל ספורטאים, ברב המקרים, אין תופעות דומות והמונח בקע משמש אך ורק בגלל הדימיון והקירבה של האזורים בהם מופיע הכאב.  מקור הכאב התופעה מאפיינת סוגי ספורט בהם מתקיימים מאמצים מוגברים על שרירי הבטן האגן והירכיים, האצות (ספרינטים), שינויי כוון חדים, ובעיטות. ענפי ספורט בהם התופעה שכיחה יותר כוללים: כדורגל, כדורסל, הוקי, שייט, טניס ועוד. בקע ספורטאים מאד אופייני לשחקני כדורגל, ספורט שבו פעילות ולחצים ספציפיים כרוכים בהאצות והאטות מהירות עם שינויי כוון פתאומיים. שחקני כדורגל סובלים לעתים קרובות מכאבים כרוניים במפשעה שעלולים להפריע לפעילות מקצועית, ואף עלולה לשים את הקריירה של השחקן בסיכון. מקור הכאב יכול להיות מתופעות הנגרמות אף הן מעומס יתר כמו מתיחה או דלקת בשרירים וגידים באזור המפשעה ומשני צידי עצם האגן הקדמית, (כגון מגידי השרירים המקרבים בירכיים, משרירי הבטן הישריםrectus abdominis) ) או האלכסוניים (obliques). חולשה של מבני תעלת המפשעה והדופן האחורית של התעלה תואמת מקרים רבים של בקע ספורטאים, קרעים קטנטנים ברקמות השונות באזורים אלה, לחץ על ענפי עצבים העוברים באזור, דלקות כרוניות של גידים ומעטפות שרירים כל אלה הם גורמים אפשריים לתלונות ולתופעות הקליניות . האבחון הדרך לאבחון היא בעייתית בשל העובדה כי רוב הפציעות לא ניתנת לזיהוי בקלות בבדיקה גופנית או אפילו עם הדמיה מיוחדת. האבחון מבוסס על שלילת פתולוגיות אחרות שאינן מצדיקות התערבות כירורגית לתיקון בקע. יש לבסס את האבחנה על הבנת ההיסטוריה הרפואית המדויקת של התפתחות הבעיה, על בדיקה גופנית קפדנית המבדילה בין הגורמים שונים לכאבים באזורים סמוכים זה לזה, ועל הדמיה מסוגים שונים, כאשר העיקריים בהם אנו עושים שימוש הם US דינמי ו- MRI של האגן והמפשעות. אין ספק שמדובר באחת האבחנות הקשות לרופא הכירורג, שכן התמשכות סימפטומים משמעותיים לאחר תיקון ניתוחי היא בהחלט אפשרית ויש להקטין עד למינימום את הסיכוי למצב זה. תאור מדוייק של השתלשלות העניינים והתפתחות הכאב מרגע הופעתו לראשונה היא קריטית לאבחנה. זיהוי מוקד הסימפטומים מבחינה אנטומית גם הוא קריטי. יש להבחין בין שלושה אזורים שונים: אזור התעלה המפשעתית (Inguinal canal), האזור הסופרא פובי והסימפיזיס פוביס והאזור של חיבור השרירים המקרבים אל עצמות האגן. יש לכל אחד מהאזורים הללו מאפיינים שונים ואבחנות סבירות שונות. ישנו קשר אנטומי ופיזיולוגי הדוק בין האזורים. התפתחות פתולוגיה באחד מהם עלולה להקרין על אזור סמוך. עובדה זו מכבידה על תהליך האבחון.  האבחנה של "בקע ספורטאים" שמתאימה לטיפול ניתוחי נעזרת מאד בהבדלה של הממצאים בין האזורים הללו. כך שניתן להגיע לאבחנה מדויקת בעיקר על בסיס התיאור וההיסטוריה הקלינית והבדיקה הגופנית. למרות זאת אנו נעזרים ברב המקרים בבדיקות ההדמיה לתמיכה באבחנה ובעיקר לשלילת פתולוגיות אחרות. אבחון מדויק מחייב ניסיון ספציפי של הכירורג עם העוסקים בפעילות גופנית וספורטיבית מאומצת כמו גם שיתוף פעולה הדוק עם צוות רב תחומי העוסק בספורט מקצועי: רופאים בתחומים משיקים: רפואת ספורט, אורתופדיה, רדיולוגיה ועם העוסקים בפיזיותרפיה, פיזיולוגיה משקמת ומעסים. בקע הטיפול ההחלטה על התאמה לטיפול ניתוחי מחייבת במקרים רבים מאד טיפולים שמרניים מקדימים. תקופה של מנוחה והימנעות מפעולות הגורמות כאב, פיזיותרפיה ועיסויים, ניסיון טיפולי בתרופות נוגדות דלקת מסוגים שונים ולעיתים אף זריקות מקומיות ועד כדי טיפול סיסטמי בסטרואידים חיצוניים או אנדוגניים כל אלה יכולים להיות חלק מתהליך האבחון. משך הטיפולים המוקדמים הלא ניתוחיים משתנה ממטופל אחד למשנהו ותלוי בסוג וחומרת התלונות והממצאים. אחוזי ההצלחה של תיקון כירורגי ל"בקע ספורטאים" מדווחים בספרות הרפואית העולמים בין 85% ל- 95%. קשה להתייחס למספרים הללו משום ההבדלים העצומים בהבנת הפתולוגיה והפרשנויות השונות של החוקרים. התיקון הניתוחי המוצע כטיפול לבקע ספורטאים דומה מאד לניתוח בקע מפשעתי אצל מטופלים שאינם ספורטאים. הטיפול הכירורגי מתואר בספרות הכירורגית העולמית בשתי השיטות הקיימות: בשיטה הפתוחה והלפרוסקופית. בשתי השיטות נעשה שימוש ברשת סינטטית שיעודה תמיכה וחיזוק של דופן הבטן באזור התעלה המפשעתית. ניסיוני האישי מלמד על עדיפות מוחלטת לשיטה הפתוחה ממספר סיבות: שימוש ברשתות קטנות יותר, אפשרות נוחה יותר לזהות את העצבוב באזור ולטפל בו במידת הצורך, שחרור מתח במבנים אנטומיים גידים ומעטפות שרירים באזור התעלה המפשעתית זמין יותר דווקא בשיטה הפתוחה, ופוטנציאל נמוך לסיבוכים קשים. משך האשפוז לאחר הניתוח הוא קצר ביותר, בדרך כלל לא יותר מיממה. החלמה ושיקום ההחלמה מהניתוח עצמו אינה ארוכה ועיקרה מתקיים בימים ספורים. ההמלצה הכללית היא להמנע מפעילות בשבוע הראשון שלאחר הניתוח, שהוא גם מועד הביקורת והוצאת הסיכות או התפרים הבודדים בעור. המשך תהליך ההחלמה והשיקום חייב להיות מלווה ומפוקח על ידי אנשי מקצוע. החזרה לפעילות גופנית מאומצת חייבת להיות הדרגתית. הסכנה העיקרית אינה קשורה בניתוח עצמו אלא דווקא בעובדה שהספורטאי היה לא פעיל במשך תקופה משמעותית וחזרה לא מבוקרת לפעילות מאומצת עלולה לגרום לפציעות אחרות (קרסוליים, ברכיים, גב וכדומה) רב המנותחים חוזרים לפעילות מלאה אחרי תהליך שיקום של 4-5 שבועות.